חסכון במים בבית

במשך עשרות שנים חינכו אותנו לחסוך במים, שמים הם משאב במחסור. אף כי בשנים האחרונות, בזכות התפלה וטיהור מי שפכים להשקייה, מים אינם באמת משאב במחסור בישראל, עדין הצורך לחסוך במים טבוע בנו כי חבל על כל טיפה.ומים הם משאב יקר. ע"פ רשות המים צריכת המים הביתית הממוצעת לאדם היא 165 ליטר ליום. 70% מתוכם "מתבזבזים" באסלה ובמקלחת (בערך חצי חצי). עוד 20% נצרכים במטבח לשתיה, בישול ושטיפת כלים. אז מה אפשר לעשות כדי לחסוך במים ואולי גם קצת בכסף?

להלן כמה טכניקות שאנו יישמנו בביתנו ובאמצעותן הצלחנו לצמצם את צריכת המים להרבה פחות מהממוצע הנ"ל:

1. היתקנו חסכמים בברזים בהם חשובה עוצמת הזרם ופחות כמות המים למשל בשפופרת המקלחת ובכיורי האמבטיה. בכיור המטבח התקנו ברז עם כפתור המייצר זרם בלחץ חזק לצרכי שטיפה. אין צורך להתקין חסכמים בברז מילוי האמבטיה, בברז הניאגרה או בברזים של מכונת הכביסה ומדיח הכלים. ממילא בברזים אלה חשובה הכמות ולא עוצמת הזרם.

2. כששיפצנו את הבית השתמשנו בצנרת פלסטיק מבודדת, כדי לשמור על חום המים ולא "לבזבז" מים חמים על חימום הצנרת.

3. את הדוד התקנו במרפסת הצמודה לחדרי האמבטיה כך שהצינור מהדוד למקלחת יהיה קצר ובעת מקלחת המים החמים יגיעו מהר. מהלך זה חוסך 10%-15% מצריכת המים בעת המקלחת.

4. כשגרנו בדירה שכורה בה לא יכולנו להזיז את הדוד, דאגנו למלא דלי או בקבוקים במים הקרים שיוצאים מברז המקלחת עד להגעת המים החמים. במים האלה השתמשנו לשטיפת רצפות, כביסה ידנית, השקייה ושטיפת כלים. (חסכנו כך 4-5 ליטר לכל מקלחת בחורף)

5. אנו נוהגים לסגור את הברז בעת ההסתבנות במקלחת/ציחצוח שיניים. ככלל במקלחת/כיור אנו משתדלים לא לפתוח את הברז עד הסוף – זרם חלש יותר – פחות מים. כמובן שיש לשאוף למקלחות קצרות ואנו נמנעים ממילוי אמבטיה לעצמנו.

6. לפעוטות השתמשנו בגיגית למקלחת עד אשר היא היתה קטנה מדי. ומאחר ועבורם אנו ממלאים אמבטיה, בחרנו באמבטיה קטנה יחסית (1.5 מ אורך ברוטו) וצרה עם שיפוע מתון כך שנפח המים בה קטן יחסית אנו מקלחים אותם ביחד (לפעמים עם עוד חבר) ודואגים למלא אותה עד גובה 10 ס"מ+-.

7. בימות החורף, כשקר, כדאי להתקלח ברצף, כך המים בצנרת לא מספיקים להתקרר מהמקלחת הקודמת ולא צריך להמתין "להגעת" המים החמים. כך גם חדר האמבטיה נשאר חם. אני מודה שאת זה אנו לא תמיד מיישמים.

8. עברנו לשימוש במדיח כלים ובו אנו משתמשים בתוכנית ה-ECO שהיא החסכונית ביותר במים וחשמל. את המדיח מפעילים רק כשהוא מלא. מדיח מלא צורך פחות מים מהדחה ידנית. עבור כלים נקיים יחסית, יש תוכנית קצרצרה של רענון שצורכת פחות מים ופחות חשמל. כנ"ל במכונת הכביסה.

9. היום חובה להתקין מיכל הדחה דו כמותי בשירותים. אנו בחרנו מיכל הדחה קטן וגבוה הצורך שליש פחות מים ממיכלי ההדחה הקלסיים (6 ליטר במקום 9 להדחה מלאה ו-3 ליטר במקום 4.5 לחצי הדחה).  מהלך זה בלבד, הקטין את צריכת המים הכוללת שלנו בכ-10% לעומת שימוש בניאגרה של 9 ליטר

10. כשגרנו בדירה בה היתה ניאגרה ישנה, הקטנו את נפח המיכל על ידי הכנסת בקבוק 2 ליטר מלא במים למיכל. כך חסכנו 2 ליטר על כל פעם שהורדנו את המים. זה לא השפיע על איכות ההדחה.

באתר רשות המים יש עוד עצות לחסכון במים. גם באתרי תאגידי המים.

BATMan בא מגרמניה לביקור

כשנכנסתי לתפקידי הנוכחי, ישבתי עם מהנדסי המפעל ו"אספתי" את כל הפרויקטים והפרקטיקות שהנהיגו בשנים האחרונות במטרה להתייעל מבחינה סביבתית (כלומר במטרה לנצל טוב יותר משאבים ולהפחית את ההשפעה השלילית על הסביבה). לרוב המוטיבציה לקידום פרויקטים אלה היתה השאיפה לחיסכון בעלויות או דרישות רגולציה. בהיותי הראשון בחברה שמתפקידו לקדם את נושאי הקיימות חיפשתי ממי ללמוד. שאלתי כיצד אפשר לדעת שהפתרון שהנהגנו הוא הטוב ביותר בנמצא או המתאים ביותר למפעל שלנו? אז למדתי את המושג BAT – Best Available Technique. הכוונה היא ליישום הפתרון הטוב ביותר שבנמצא לטיפול בבעיה. לרוב מדובר בטכנולוגיה מקובלת וזמינה להתמודדות עם נושא סביבתי כמו פליטת מזהמים לאוויר, טיפול בשפכים תעשייתיים, מיחזור וכד' שיישומה לא דורש הוצאה חריגה ולא מקובלת.

איך אפשר לדעת מה ה-BAT לכל נושא? האם מספיק להסתפק בדעתם המקצועית של הטכנולוגים והמהנדסים? האם הגישה ש"זו הדרך המומלצת על ידי היינקן/פפסיקו/פרנו" מספיקה? ומה אם יושב אחד כמוני בחברה תעשייתית שאין לה שותפים עסקיים גלובלים ענקיים כמו היינקן ופפסיקו?

בדיוק לשם כך אירופה, בהובלת הגרמנים, יצרה את מסמכי ה-BREF, ראשי תיבות של Bat REFerence. אוסף של מאות מסמכים המגדיר את הטכנולוגיה המיטבית לכל נושא בכל מגזר. בכדי שBAT יהפוך להיות סטנדרט ויהיה בעל השפעה מהותית חיובית על הסביבה, כדאי שכמה שיותר שחקנים מכמה שיותר מדינות יישמו אותו. יתרה מזאת, אירופה איננה משק סגור על כן, עליה לוודא שגם מדינות שכנות ומדינות המספקות לה חומרי גלם, מוצרים ושירותים, ממלאים אחר ה-BAT, על מנת להשיג את יעדי ההתייעלות הסביבתית שלה. לשם כך הקים ה-EC את פרויקט ה-Twinning – סוג של פרויקט מנטורינג בו מדינות מהאיחוד האירופאי חונכות מדינות שה-EU חפץ ביקרן בכדי לחלוק עמן ידע, מחקר וטכנולוגיות בנושאים שה-EU החליט להתמקד בהם.

המשרד להגנת הסביבה, מעוניין לעודד שימוש ב-BAT ולכן הצטרף לפרויקט ה-Twinning בנושא ישום BAT בתעשייה כדי ללמוד מהטובים ביותר בתחום. במסגרת הטווינינג הזה, הגיע השבוע יואכים ויטינג, מומחה גרמני שעמד בראש ועדות שכתבו את חלק ממסמכי ה-BAT בתחום המזון, המשקאות והחלב. לכבוד בואו ערכו אנשי המשרד סדנא עם יואכים למומחים, אנשי תעשייה, חברות מתחום המזון והמשקאות ושאר בעלי עניין.

הוא סיפר שכאשר יצאו ב"קול קורא" למדינות ה-EU השונות לחלוק עמן מידע ולמדוד נתונים בנושאי סביבה וטכנולוגיות מיטביות. עיקר החומר הגיע מחברות גרמניות מסודרות. כתוצאה מכך כ-80% ממסמכי ה-BREF נכתבו על ידי גרמנים ועל סמך ניסיון גרמני, שממילא פיתחו לא מעט מה-BAT המקובלים. התחום בו היה קיים הכי הרבה מידע והתקבל שיתוף הפעולה הפורה ביותר בתעשיית המזון הוא… שוק הבירה. במדינה בה יש בהערכה שמרנית למעלה מ-1,500 מבשלות, עם מורשת בירה בת מאות שנים, אין פלא ששיכללו את אומנות יצירת הבירה לכדי מדע מדוייק. שיתוף הפעולה המועיל הזה הושג בזכות איגודים מקצועיים של מבשלות שחולקים מידע ומשתפים פעולה מבחינה מחקרית על מנת להתייעל ולהשתכלל. בשווקים אחרים, תחרותיים פחות וריכוזיים יותר, החברות שומרות את ה-BAT שלהן קרוב לחזה כסוד מקצועי וכך בסופו של דבר התעשייה מפסידה ומתקדמת לאט יותר. המידע המופיע ב-BAT של תעשיית הבירה ובמסמכים הגרמניים נותן גם בנצ'מארק מועיל ליעילות מים, אנרגיה, קיטור ושאר היבטים תעשייתיים של תעשיית הבירה המאפשרים לכל מבשלה בעולם לבחון את עצמה ולהציב לעצמה יעדי שיפור, כולל הטכנולוגיה המיטבית להשיג את השיפור הזה.

אחד הלקחים המעניינים מהסיפור הזה הוא שתחרות רבת משתתפים מועילה בסופו של דבר לא רק לצרכן. היא מעודדת ענווה, שיתוף פעולה, חדשנות והשגת מטרות משותפות של העוסקים בתחום.