ועידת הקיימות לעסקים של כלכליסט התקיימה השבוע בפעם השניה. בשנה שעברה ,בה היא התקיימה לראשונה, יצאתי נפעם. הופיעו בה מנכ"לים ומנכ"ליות של חברות מובילות ועוררו השראה. השנה יצאתי מאוכזב. אולי כי הציפיות היו גבוהות.
הכנס היה מאורגן לעילא. הכיבוד היה עשיר ומכובד. עמדות ענק מעוצבות עם פריטים משופצים מיד שנייה הוצאו בחינם למבקרים. נותנות החסות העיקריות דאגו לכיבוד איכותי כמו עמדות קפה של נספרסו וחטיפי דגנים של תלמה. הבמה היתה יפהפיה עם כוסאות ושידות וינטג' יד שניה משופצות בקפידה. רשימת הדוברים היתה מכובדת לא פחות מאשר בשנה שעברה, כולל האורח המרכזי השר היוצא להגנת הסביבה.
הנוכחות היתה דלילה. אולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב הרגיש ריק, למרות מאמצי המארגנים לרכז את הקהל בקדמת הבמה. במליאה משהו הרגיש לי קצת ליד. ככל שהתקדמו המצגות תחושת אי הנוחות שהחלה עם נאומו של מו"ל כלכליסט יואל אסתרון שנשא נאום בעל גוון פוליטי שתקף את הימין וחברי הקואליציה כלא מקיימים בשל התנהלות אינטרסנטית לא אחראית של פולטיקאים שמובילה לבידוד כלכלי וחברתי של ישראל בעולם. זה נמשך בנאומו הארוך והמעט זחוח של עמיר פרץ שרק יום קודם נודע שהודיע על התפטרותו וניצל את הבמה בכדי לירות את יריית הפתיחה במירוץ לבחירות הבאות ולסמן את עצמו כמועמד החברתי. הדוברים מהמגזר העיסקי הגיעו כדי להציג אג'נדה הקשורה לניהול עסקיהם בארץ ושקשורה לקיימת באופן רופף או במובן רחב ביותר. לדוגמא: מנכ"ל טבע ישראל אבינועם ספיר, סיפר שטבע כחברת תרופות גנריות תורמת לקיימות בכך שבזכות הוזלת תרופות אתיות היא מונעת קריסה של מערכות בריאות ציבוריות ושמערכת מידע שפיתחה לבדיקת אינטראקציה בין תרופות חוסכת למערכת הבריאות 1,900$ לחולה. מנגד בפאנל מתוזמר היטב בו השתתפו מנהלים ישראליים של חברות תרופות גלובליות, הם כוננו על ההשקעה הנמוכה בתרופות אתיות, הקצב האיטי של הכנסתן לסל התרופות ועל כך שהם תורמים תרופות לחולים נזקקים במקום שהמדינה תדאג להם. לי הדברים הרגישו ציניים. דוגמא נוספת: מקסין פסברג, מנכ"ל אינטל ישראל, הציגה עד כמה אינטל משקיעה בישראל, כיצד הפריון לעובד באינטל גבוה פי 9 מהממוצע לעובד בישראל, כיצד אינטל התמקדה בפריפריה ועד כמה היא מעסיקה עובדים מגוונים מאוכלוסיות ומיעוטים שונים. זה הרגיש לי קצת כמו תירוץ ללמה מגיע לאינטל מענק או הטבות מס.
היו גם הרצאות שיותר התחברתי אליהן כמו זו של ענת גבריאל על יונילבר, אף כי היתה יפחות ממוקדת בישראל. גם מנכ"ל נספרסו ישראל, שהציג אג'נדה שיווקית הרשים עם סיפור ההשקעה של נספרסו במגדלים. עוד התעניינתי בהרצאתו של ארנון ברזון, מנכ"ל השפד"ן ויובל ברזון מנכ"ל "לינום" שהיו יותר סביבתיו באופיין.
בסך הכל התאכזבתי כי ציפיתי ליותר קיימות קלאסית ופחות אג'נדה פוליטית.
