ב-5.9.87 חגגתי בר מצווה. פרשת השבוע איתה עליתי לתורה היתה פרשת "כי תצא". בזמנו לא התעמקתי יותר מדי בטקסט והקדשתי את מרבית הזמן ללמידת הטקסט והניגון בע"פ. רק לאחרונה, יחסית, גיליתי שפרשת כי תצא היא הפרשה המרכזת הכי הרבה מצוות בתורה. למעלה מ-10% מ713 תרי"ג המצוות מרוכזות בה. אתמול היה 5.9. פרשת השבוע היא "כי תצא". אי לכך החלטתי לקרוא אותה אתמול שוב לאחר 27 שנים. הפעם התעמקתי יותר בטקסט ואף חיפשתי פרשנויות באינטרנט.
הפרשה, שעוסקת ככלל באוסף מצוות שבין אדם לחברו, נכתבה בעידן תרבותי ומוסרי אחר מימינו. עידן שקרוב יותר לתרבות והמוסר של האיסלם הקיצוני. עיון במצוות מעלה שהן קובעות מעין קוד אתי מוסרי שמקדם צדק, חמלה, מעורבות חברתית וסביבתית אך גם הקפדה על סדר חברתי והרתעה. לא פחות מחמש פעמים מופיע המשפט "וביערת הרע מקרבך" או "מישראל" תמיד בסמוך למצווה שהעונש על העובר עליה הוא גזר דין מוות. כשהעבירה ממיטה קלון על המשפחה, אז המוות הוא בסקילה על ידי אנשי העיר. לתוהה מדוע האכזריות הזו, אז המקרא מסביר "וכל ישראל ישמעו ויראו" כלומר לצורך הרתעה ושמירת הסדר החברתי. בעבירות פחות "חמורות" נקבעו קנסות. לי זה הזכיר מעט את הסרטונים של האיסלם הקיצוני, שנועדו אף הם להרתעה.
אני רוצה להתייחס למצוות היותר חברתיות בפרשה. הפרשה מפרטת לא מעט מצוות המצוות חמלה ונדיבות לב לאדם בשעת מצוקה כלכלית:
מצוות לקט, פאה ושיכחה – המצווה להשאיר תבואה ופירות בשדות עבור אלה שאין להם (עני, אלמנה, יתום וגר).
מצוות אי הלנת שכר, כלומר יש לשלם לשכירים את שכרם בזמן. יתרה מזאת, אנו מצווים לא לעשוק שכירים. ובמקרה שהם עניים, יש לשלם להם את שכרם באותו יום, כי אין להם.
חל איסור על הלוואה בריבית נשך ליהודי. כלומר אין לנצל את מצוקתו של בן הקהילה על מנת להפיק רווח כלכלי.
חל איסור על רמאות במסחר כלומר להשתמש בכלי מדידה בנפחים ומשקלים שונים על מנת לרמות.
חל איסור להסגיר עבד נמלט לבעליו יתרה מזאת, יש לתת לו מחסה.
שמירת כבוד האדם: אל לו לנושה להיכנס לביתו של חייב על מנת לקחת ערבון (עבוט), עליו להמתין בחוץ. ואם הערבון הוא פריט חיוני לחיים כמו שמיכה או בגד, על הנושה להחזירו בכל ערב לחייב.
יש לקיים משפט צדק, ללא משוא פנים וללא פניות, גם כאשר העומדים למשפט הם חסרי הישע ביותר, אלמנה, גר ויתום. יש לשפוט כל אדם על מעשיו שלו ולא להענישו על מעשי הוריו או בניו.
הצידוק המוסרי למצוות אלה הוא זכרון היות בני ישראל גרים ועבדים בארץ מצרים. זכרון העבדות במצרים ויציאת מצרים מוזכר לא פחות מתריסר פעמים בפרשה.
האם הכלכלה הקפיטליסטית ה"יעילה" של ימינו נאמנה למצוות אלה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה