אחד בשביל כולם

השבוע נפתח ברעננה הסניף הראשון במה שאמור להיות רשת ה-EDLP הראשונה בישראל, "אחד", שמה. EDLP – Every Day Low Price  הוא קונספט קמעונאי שמבטיח לצרכן מחירים זולים בכל יום בשנה ללא מבצעים וללא מגוון רחב. רשתות אלדי ולידל הגרמניות שכבשו את אירופה עם כ-10,000 סניפים לכל אחת, הן המודל של הקונספט. הרעיון הוא חנויות מאוד יעילות ופונקציונליות, עם מגוון מוצרים קטן ומבחר מצומצם המתופעלות על ידי צוות קטן. בחנויות אלה לרוב לא נמכרים המותגים הגדולים. הן מתוכננות כך שהקניה בהן תהיה מהירה בלי יותר מדי תפאורה והסחות דעת בתמורה, החסכון מגולגל לצרכן במחיר זול יותר.

"אחד" מנסה ליישם את הקונספט "לפי הספר" ועם אג'נדה חברתית סביבתית. מדובר בחנות בגודל בינוני בה לכל מוצר יש מבחר של מותג אחד או שניים לכל היותר. הרשת נמנעת בהפגנתיות מעבודה עם ספקים גדולים אולם אין זה אומר שאין בה מותגים ידועים. מותגים כמו פיירי, ג'ילט, קולגייט, אולווייז, פרינגלס וטוויקס נמכרים ברשת אולם כל המותגים הבינלאומיים המפורסמים שנמכרים בה, הם מיבוא מקביל, כלומר לא מיובאים/משווקים על ידי הזכיין/יבואן הרשמי בישראל כי אם על ידי יבואנים שרוכבים על הצלחת המותג והפרסום של היבואן הרשמי וחוסכים עלויות  פרסום ותמלוגים כשקונים את המוצרים במדינות בהן הם זולים יותר. בקטגוריות אחרות בהן יבוא מקביל איננו מעשי, יש מוצרים של מותגים עלומים או שאינם נפוצים. בדרך כלל של יצרנים קטנים מקומיים.

חוויית הקניה ב"אחד" שונה מהותית מחוויית הקניה ברשתות הגדולות ומהרשתות המתמחות דוגמת טיב טעם ועדן טבע מרקט. ראשית, החנות מתוכננת כך שהצרכן יסיים את קנייתו במהירות האפשרית ותוך מזעור הצורך שלו להסתייע בעובדי החנות. זה אומר שאין מעדניה אלא רק אריזות מוכנות מראש. זה ממשיך בזה שירקות ופירות, הצרכן אורז לעצמו כולל שקילה והדבקת מדבקת ברקוד עם המחיר (קונספט שמקובל בחו"ל כבר למעלה מעשור), בכך שאין מגוון ואין מבצעים, לצרכן נחסכת התלבטות והוא פשוט "זורק" לעגלה את המוצר מבלי להתעמק יותר מדי בפרטים. מחירי המוצרים מוצגים על צג אלקטרוני שמוצמד למדפים, כך ששינוי מחיר או סידור המדף בהתאם למלאי מהיר וקל. כתוצאה מכך ההתמצאות קלה ומהירה. הקופות עובדות בשיטה של אלדי/לידל:  הן מתוכננות לתפעול מהיר של הקופאי. כלומר שהצרכן לא יתעכב חצי שעה בקופות גם אם יש תור. מסוע ארוך לפני הקופאית מאפשר לסדר את כל המוצרים על המסוע, מקלות הפרדה מאפשרים הפרדה נוחה וברורה לקופאי בין לקוח ללקוח. הקופאי לא צריך לשקול מוצרים, שכן אפילו הירקות והפירות כבר נשקלו על ידי הלקוחות. אין מוצרי קו קופה או מבצעי upsale שהקופאי מצווה לדחוף ללקוח ויתרה מזאת, מלבד הקופאי יש גם אורזים, כלומר אנשים שמסייעים ללקוח לארוז במהירות את המוצרים שהקופאי העביר ובכך להאיץ את שלב הצ'ק אאוט.

אתמול קניתי בחנות הראשונה של הרשת שנפתחה ברעננה. את הקונספט אני מכיר מחו"ל ולכן באתי "מוכן". יש עוד לא מעט מחלות ילדות שעל החנות לתמודד איתן וגם מוצרי בסיס רבים חסרים עדין, אבל החוויה היתה בסך הכל טובה. הערך הטוב ביותר שהחנות נותנת ללקוח, מבחינתי הוא כיבוד הזמן שלו. אם בחנויות של רשתות גדולות, מתבצעות כל מיני מניפולציות כדי להאריך את זמן השהיה של הלקוח במטרה "לסחוט" ממנו עוד כמה שקלים, באחד הרגשתי שמכבדים את הזמן שלי ועוזרים לי לסיים את הקניות במהירות האפשרית. קניות של סוף שבוע לוקחות לי בדרך כלל שעה עד שעה וחצי (תלוי בלחץ בקופות) באחד סיימתי את הקניות במחצית הזמן וזה עוד לפני שאני מתמצא בחנות ויודע איפה כל מוצר ממוקם. אני מעריך שעם הזמן משך הקניה אף יתקצר.

בסוגיית המחירים, הם סבירים וזולים בצורה סמלית מהמחירים ברשתות הHD הגדולות, אולם קונה נבון שמשווה מחירים ומתכנן את קניותיו יכול להשיג את מרבית המוצרים במחירים זולים יותר ו/או ממותגים במבצעים או עם קופונים ברשתות האחרות. למרות האמור לעיל ולמרות העובדה שאני משתדל להיות קונה נבון ומתוכנן, החשבון בשורה התחתונה היה זול יותר ב-10%-15%. הסיבה העיקרית היא העדר מבצעים ופיתויים של קניה אימפולסיבית. כלומר קניתי פחות יחידות כי לא היה מבצע על קנית 3 או 4 יחידות ולא קניתי מוצר שבדרך כלל אני לא קונה רק כי היה קופון התנסות.

נקודת התורפה העיקרית של החנות היא החניה. היא צפופה ולא נוחה. העובדה שהכניסה והיציאה מתבצעות מאותו צד יוצרת עומס מיותר.

לסיום, למי שתוהה מה לאחריות תאגידית ול"ביקורת" על חנות קמעונאית, אז הנה החיבור. בכניסה לחנות מוצב רול-אפ המציג את החזון של הרשת. יש התייחסות לכל מחזיקי העיניין הרלוונטיים לרשת שיווק. כשהבסיס הוא הגינות. הגינות כלפי ספקים, עובדים ולקוחות:

עובדים  - הרשת מצהירה שעובדיה מרוויחים לפחות 25% מעל לשכר המינימום.  כתוצאה מהתכנון הפונקציונלי, העדר מחלקות השירות כמו מעדניה וקצביה, ומיעוט המק"טים היחסי, החנות מתופעלת באמצעות מספר עובדים קטן בהרבה בהשוואה לרשתות גדולות אחרות. הרזון הזה, מאפשר לתגמל כל עובד בצורה טובה ולהפיק ממנו פריון רב יותר.

ספקים – מאחר והרשת נמנעת מעבודה עם ספקים גדולים, היא מבססת את עצמה על עבודה עם ספקים קטנים ומקומיים שלא מצליחים לחדור לרשתות הגדולות. העדפת ספקים מקומיים וספקים קטנים היא גם קהילתית וגם חלק משרשרת אספקה אחראית ומקיימת.

לקוחות – הרשת נותנת ערך ללקוחות בשני מובנים: פעם אחת הגינות בצורת מחירים זולים ללא מבצעים וללא אותיות קטנות ופעם שניה בנושא כיבוד הזמן שלהם. קניה באחד אורכת פחות זמן.

סביבה – הרשת מתפארת בחשיבה סביבתית בכמה אספקטים: העגלות עשויות מחומר ממוחזר, התאורה היא תאורת לד חסכונית, המקררים הם מקררים עם דלת על מנת לחסוך בחשמל, מנהלי הסניפים נוסעים ברכבים היברידיים כדי לחסוך בזיהום אויר. אבל הערך החשוב ביותר הוא הקטנת הביזבוז ופסולת הנוצרת מקניה בכמויות גדולות מדי של דברים שלא באמת צריך.

עכשיו נותר רק לראות אם הצרכנים יגיעו ואם ישמרו נאמנות לרשת שנותנת ערך פונקציונלי פשוט וישיר.

מיחזור בקבוקי פלסטיק

גם אתם ממחזרים? מקפידים לאסוף את כל בקבוקי ה-1.5 ליטר ששתיתם ולזרוק למיחזורית? גם אתם מודאגים מהשלכות זיהום האוקיינוסים בפסולת פלסטיק על האקולוגיה? עניתם כן? יופי. אז הנה עוד כמה שאלות:

האם חשבתם/ביררתם האם ולאיזה מוצר ממוחזר הפלסטיק שאתם משליכים למיחזורית? האם אי פעם העדפתם בקבוק משקה העשוי מפחות פלסטיק על פני מותג אחר שמשתמש ביותר פלסטיק לאותו נפח בקבוק? האם הייתם מוכנים לשלם יותר על בקבוק משקה שעשוי מ-50% חומר ממוחזר או יותר?

אז מה קורה לבקבוקים המושלכים למיחזורית? חלקם ממוחזר להיות סלסלות פלסטיק בהן אנו קונים את פירותינו. חלקם הופך לסיבים המשמשים את תעשיית הטקסטיל. חלקם מעובד ללוחות דמויי עץ המשמשים לבניית ריהוט גן ומתקנים בגני משחקים. הכל טוב ויפה אבל זה Downcycle ולא Recycle. כלומר מיחזור לדרגת פלסטיק נחותה יותר ממנו מייצרים מוצרים אחרים ולא מיחזור B2B.

מיחזור B2B – הוא מיחזור בקבוקי משקה חזרה להיות בקבוקי משקה. זו סגירת המעגל שיוצרת מיחזור אמיתי. בארץ זה לא נעשה בפלסטיק. באירופה לעומת זאת זה נעשה.  על הניסיון הנצבר בגרמניה, שוויץ ומדינות נוספות במיחזור בקבוקי PET חזרה לבקבוקי PET שמעתי בתערוכת הבראו בנובמבר. שיעור השימוש בחומר ממוחזר במדינות אלה הולך וגובר עם השנים ובמקרים מסויימים מגיע ל-70% ויותר. נייקד ג'וס של פפסיקו בארה"ב משתמש ב-100% חומר ממוחזר לבקבוקים שלו.

האתגרים העיקריים העומדים בפני מיחזור בקבוק חזרה לבקבוק הם:

1. רמת ניקיון החומר הממוחזר: פעם אחת טוהר החומר כלומר הפרדה מדוייקת בין צבעים וסוגי פלסטיק ופעם שניה ניקיון מחומרים וגופים זרים כמו שאריות חומרים שהיו בבקבוקים, שאריות תוויות ושאריות עצמים אחרים.

2. מראה החומר הממוחזר - באותה רמת שקיפות ובאותו גוון כמו חומר טהור (virgin PET בעגה המקצועית)

מעגל מיחזור בקבוק לבקבוק מורכב מ-5 חוליות (ר' תמונה מימין):

1. בקבוק PET

2. איסוף ומעיכה לבאלות (קוביות דחוסות של בקבוקים)

3. מיון, שטיפה וגריסה לפתיתי PET

4. שדרוג – התכה, טיהור, ויצירת פירורי PET טהור

5. יצירת מבחנות PET  מהפירורים לצורך ניפוח בקבוקים

בארץ יודעים לבצע ארבעה מתוך חמש החוליות שלעיל. חוליית ה"שדרוג" לא קיימת. שלב השדרוג הוא השלב שמאפשר לסגור את המעגל ולמחזר בקבוק חזרה להיות בקבוק, בלעדיו ה-PET אינו בדרגת מזון ואסור לשימוש כמיכל להחזקת משקה. תהליך השדרוג מייקר את החומר בכ-20%-25%. כשמחירי הנפט (ממנו מייצרים virgin PET) הם ברמה של 60$ לחבית, זה לא כלכלי. אם וכאשר מחיר הנפט יעלה לכ-100$ לחבית, ה-rPET יהיה אטרקטיבי כלכלית.

כדי שמיחזור B2B יתקיים ללא תלות במחירי הנפט, צריכה להיות דרישה צרכנית או רגולטורית שתצדיק את ההשקעה מבחינה כלכלית. מבחינה רגולטורית זה יכול להגיע בצורת מס על Virgin PET שיצדיק בחינת אלטרנטיבות או מאידך סיבסוד וסיוע במימון הקמת מפעל שידרוג PET על מנת להוזיל את עלותו ולאפשר לו להתחרות ב-Virgin PET.

קיימות בגרמניה

לפני חודש ביקרתי בתערוכת ה-Brau בנירנברג. הבראו זו תערוכה טכנית חשובה של ציוד וחומרי גלם לתעשיית המשקאות ובעיקר לתעשיית הבירה. בתערוכה נערכות סדנאות והרצאות בנושאים החמים של תעשיית הבירה. מעיון בתוכניה של ההרצאות בולט שנושא הקיימות וההתייעלות הסביבתית הוא אחד הנושאים החמים ביותר בתעשייה או לא ה. כמחצית מההרצאות במושב המרכזי של התערוכה עסקו בהיבטי קיימות שונים. לכל מציג היתה תשובה סדורה ולרוב גם חומר כתוב על שאלות שונות בתחומי הקיימות והאחריות החברתית. להלן כמה דוגמאות שכל אחת מהן שווה פוסט בפני עצמה:

חצי יום הוקדש לנושא מיחזור PET. במיחזור הכוונה למיחזור B2B כלומר יצור בקבוקי משקה מחומר הממוחזר מבקבוקים משומשים, מה שמייצר מעגל סגור. לפלסטיק שלא ניתן למחזר חזרה לבקבוקים, עושים Downcycle כלומר ממחזרים למוצרים אחרים "נחותים" יותר כמו סלסלות לפירות וירקות, רצועות פלסטיק לחבקים וכד'. שאריות פלסטיק שלא מתאימות גם לזה, משמשות כדלק. הרי פלסטיק הוא תוצר של נפט ולכן משתמשים בשאריות הפלסטיק כחומר בעירה להפקת אנרגיה (להסקת דודי קיטור ולהנעת גנרטורים).

חצי יום הוקדש לנושא ההתייעלות האנרגטית. בהתייעלות אנרגטית יש לעבוד לפי כלל הברזל של הקיימות: Reduce, Reuse, Recycle. באנרגיה נוסף גם Renew – העדפת מקורות אנרגיה מתחדשים. בסדנא זו הוצגו כלים לניהול אנרגיה ומשאבים, טכניקות וטכנולוגיות לחסכון והתייעלות בבישול בירה, בנצ'מארק לצורך השוואה והצבת יעדים. להמחשת המעשיות של הכלים הוצג מקרה בוחן מעניין של מבשלת Murauer. מבשלה בגודל בינוני (במונחים אירופאים) מכפר קטן בן כ-2000 תושבים בשם מוראו באוסטריה שיישמה את הכלים בהצלחה, הפכה ל CO2 Neutral והפחיתה משמעותית את צריכת המים שלה, הפליטות שלה והפסולת.

היה גם חצי יום שהוקדש לנושא הפסולת והשפכים.

מלבד ההרצאות גם המציגים התמקדו בפתרונות מקיימים שלהם. למשל יצרני אריזות הדגישו עד כמה ניתן למחזר את אריזותיהם ועד כמה אריזותיהם יותר טובות לסביבה. יצרני חומרי גלם הבהירו עד כמה הם יעילים בניצול הקרקע להפקתם ועד כמה הם משקיעים בסחר הוגן עם החקלאים המייצרים אותם. יצרני ציוד הדגישו עד כמה הציוד שלהם חסכוני בצריכת משאבים.

אפילו חצי יום שהוקדש למיקרו מבשלות ותעשיית בירות הבוטיק נקשר לאחריות חברתית והדגיש את הערך הכלכלי, החברתי והסביבתי של ריבוי מבשלות קטנות  לעומת קונגלומרטים גלובלים ענקיים.

בשבועות הקרובים אתמקד בכל פעם בנושא אחד מהנ"ל בפירוט. Stay tuned.