ועידת הקיימות לעסקים

ועידת הקיימות לעסקים של כלכליסט התקיימה השבוע בפעם השניה. בשנה שעברה ,בה היא התקיימה לראשונה,  יצאתי נפעם. הופיעו בה מנכ"לים ומנכ"ליות  של חברות מובילות ועוררו השראה. השנה יצאתי מאוכזב. אולי כי הציפיות היו גבוהות.

הכנס היה מאורגן לעילא. הכיבוד היה עשיר ומכובד. עמדות ענק מעוצבות עם פריטים משופצים מיד שנייה הוצאו בחינם למבקרים. נותנות החסות העיקריות דאגו לכיבוד איכותי כמו עמדות קפה של נספרסו וחטיפי דגנים של תלמה. הבמה היתה יפהפיה עם כוסאות ושידות וינטג' יד שניה משופצות בקפידה. רשימת הדוברים היתה מכובדת לא פחות מאשר בשנה שעברה, כולל האורח המרכזי השר היוצא להגנת הסביבה.

הנוכחות היתה דלילה. אולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב הרגיש ריק, למרות מאמצי המארגנים לרכז את הקהל בקדמת הבמה. במליאה משהו הרגיש לי קצת ליד. ככל שהתקדמו המצגות תחושת אי הנוחות שהחלה עם נאומו של מו"ל כלכליסט יואל אסתרון שנשא נאום בעל גוון פוליטי שתקף את הימין וחברי הקואליציה כלא מקיימים בשל התנהלות אינטרסנטית לא אחראית של פולטיקאים שמובילה לבידוד כלכלי וחברתי של ישראל בעולם. זה נמשך בנאומו הארוך והמעט זחוח של עמיר פרץ שרק יום קודם נודע שהודיע על התפטרותו וניצל את הבמה בכדי לירות את יריית הפתיחה במירוץ לבחירות הבאות ולסמן את עצמו כמועמד החברתי. הדוברים מהמגזר העיסקי הגיעו כדי להציג אג'נדה הקשורה לניהול עסקיהם בארץ ושקשורה לקיימת באופן רופף או במובן רחב ביותר.  לדוגמא: מנכ"ל טבע ישראל אבינועם ספיר, סיפר שטבע כחברת תרופות גנריות תורמת לקיימות בכך שבזכות הוזלת תרופות אתיות היא מונעת קריסה של מערכות בריאות ציבוריות ושמערכת מידע שפיתחה לבדיקת אינטראקציה בין תרופות חוסכת למערכת הבריאות 1,900$ לחולה. מנגד בפאנל מתוזמר היטב בו השתתפו מנהלים ישראליים של חברות תרופות גלובליות, הם כוננו על ההשקעה הנמוכה בתרופות אתיות, הקצב האיטי של הכנסתן לסל התרופות ועל כך שהם תורמים תרופות לחולים נזקקים במקום שהמדינה תדאג להם.  לי הדברים הרגישו ציניים. דוגמא נוספת: מקסין פסברג, מנכ"ל אינטל ישראל, הציגה עד כמה אינטל משקיעה בישראל, כיצד הפריון לעובד באינטל גבוה פי 9 מהממוצע לעובד בישראל, כיצד אינטל התמקדה בפריפריה ועד כמה היא מעסיקה עובדים מגוונים מאוכלוסיות ומיעוטים שונים. זה הרגיש לי קצת כמו תירוץ ללמה מגיע לאינטל מענק או הטבות מס.

היו גם הרצאות שיותר התחברתי אליהן כמו זו של ענת גבריאל על יונילבר, אף כי היתה יפחות ממוקדת בישראל. גם מנכ"ל נספרסו ישראל, שהציג אג'נדה שיווקית הרשים עם סיפור ההשקעה של נספרסו במגדלים. עוד התעניינתי בהרצאתו של ארנון ברזון, מנכ"ל השפד"ן ויובל ברזון מנכ"ל "לינום" שהיו יותר סביבתיו באופיין.

בסך הכל התאכזבתי כי ציפיתי ליותר קיימות קלאסית ופחות אג'נדה פוליטית.

איך הגעתי לאחריות תאגידית וקיימות?

מאז ומתמיד סלדתי מביזבוז. כבר הזכרתי את החינוך בבית של אבא שגדל בימי הצנע ואמא, בת לניצולי שואה. חינוך שהטיף לצניעות ולהמנעות מראוותנות. ובכל זאת זה לא מסביר כיצד הגעתי לתחום. עובדה, הורי לא מפרידים אשפה ולא ממחזרים, גם אחותי, שגדלה איתי באותו בית, לא ממש בעניין. מחשבה על השאלה שבכותרת, הובילה אותי ל-3 תחנות משמעותיות בארבעים שנותי:

תחנה ראשונה, ישראל שנות ה-70: שימוש חוזר ומיחזור היו פעם הסטנדרט. ילדים קיבלו את בגדי אחיהם הגדולים, אם היה חור בגרב או במכנסיים, היינו תופרים אותם או שמים תלאי. כשהבגדים התבלו מדי, הם הפכו לסמרטוטים. במכולת לא רק בירה, אלא גם משקאות קלים, ערק וחלב נמכרו בבקבוקים חוזרים (בקבוקים שמשולם עליהם פיקדון ומוחזרים ליצרן למילוי חוזר). גבינה צהובה, נקניק או חומוס היינו קונים טריים במשקל ולא ארוז מראש. הלחם שקנינו במכולת השכונתית נאפה במאפייה העירונית ולא הגיע ארוז ופרוס ממאפיות ענק שמחוץ לעיר. מים שתינו מהברז. הקונספט של לקנות מים בבקבוק היה בלתי נתפס, לא הבנו למה לשלם על משהו שיש בברז? היינו מגיעים לקניות עם סל, הקצב היה עוטף לנו את הדג בעיתון ישן. אורז, שעועית ושאר קיטניות, ניקנו במשקל משקים גדולים ולא בשקיות פלסטיק. וזה עוד לפני שמזכירים את בתיה עוזיאל. לא היינו חברה צרכנית אלא חברה עובדת.

תחנה שניה, שוויץ 2002: במהלך התואר השני שלי במנע"ס, נסעתי לחילופי סטודנטים בשווייץ. אחד מקורסי החובה שלמדתי שם עסק בממשל תאגידי: Corporate Governance, מונח שהיה חדש עבורי. למדנו שם על מינהל תקין בארגונים, קצת על אתיקה ומוסר בעסקים, עוד קורס חובה עסק בתרבות בעסקים. הקורס עסק בגיוון ורב תרבותיות בארגונים ועוד נושאים שהיום נכנסים תחת הכותרת של אחריות תאגידית. בתחילה זה נראה לי התפלספות תיאורטית ולא תכליתית של אקדמאים. אחר כך הבנתי שבאירופה הנושא מפותח (יחסית) ולא רק במדינות סוציאליסטיות עם איגודי עובדים חזקים. אבל זה לא נגמר שם, גם נושא איכות הסביבה הקדים את ישראל וארה"ב בעשור לפחות: בעיר שגרתי בה (סט. גאלן) היתה הפרדת אשפה. בתים שהפרו את הכללים נקנסו. כך לדוגמא היה יום בשבוע בו מותר להוציא פסולת נייר, יום לקרטון, יום לפסולת מתכת וכו'. במקום מס עירייה למימון פינוי האשפה. התושבים נדרשו לקנות שקיות אשפה מיוחדות ויקרות במיוחד שמחירן גילם את עלות פינוי האשפה. סט. גאלן היתה הקנטון הראשון שאימץ אץ השיטה ב-1975, שמאז אומצה בשאר שוויץ. את השקיות עם האשפה הנחנו ליד הכניסה לבניין ולא בחדרי אשפה. מדהים כמה תמריץ קטן שכזה מעודד אנשים לצמצם באשפה ולהפריד. אשפה שהונחה ברחוב בשקית הלא נכונה לא פונתה. אם דיירי הבית לא הבינו את הרמז הם קיבלו קנס. במהרה התיישרנו. שקיות לא חולקו בחינם בסופר אלא עלו סכום המקביל לשקל עד שניים לשקית, תלוי ברשת. אריזות זכוכית נשאו פיקדון ו/או הושלכו לפחי מחזור המופרדים לפי צבעים: חום, ירוק ולבן (שקוף). אסור היה לשפוך שמן לכיור – כי זה מזהם את השפכים, בית שהגיע מהביוב שלו יותר מדי שמן קיבל אזהרה ואם המשיך אז נקנס. המים החמים חוממו בגז במערכת שחיממה את המים מיידית (ולא עם בוילר או בסולר). התחבורה תוכננה כך שיהיה הכי נוח להתנייד ברכבת, באוטובוס או ברגל. גם הגאווה בתוצרת המקומית המסורתית וההעדפה השמרנית לייצור עצמי הוסיפו עוד מימד קהילתי/חברתי מלבד המחיר שמקודש אצלנו. אולי זה בגלל שלשווייץ אין יציאה לים ועלות ההובלה היבשתית מייקרת את היבוא אליה.

תחנה שלישית, ניו זילנד 2010: טיול בניו זילנד הוא טיול בנופי טבע. קרחונים, יערות, מרבדים ירוקים, תופעות טבע ייחודיות ובעיקר אינספור בעלי כנף אנדמיים – ייחודיים לניו זילנד. בניו זילנד קל לראות איך מעשי אדם לא מבוקרים מכחידים בעלי חיים וצומח ומצמצמים את המגוון הביולוגי. השלכות החיים המודרנים הן מיידיות. אולי בגלל זה המודעות שם לאקולוגיה גבוהה עד כדי כך שהיא הבסיס. טיילתי בניו זילנד עם אשתי. נדהמנו עד כמה האקולוגיה יכולה להפוך ל"דת". בכל אכסניה או גסט האוס בו התארחנו היו הוראות וכללי חסכון ל"זרים". כללים שכללו הוראות שטיפת כלים, הוראות לחסכון במים (כי למרות שפע המים בטבע במקומות רבים מקור המים העיקרי מתבסס על איסוף מי גשמים ולא על תשתית מוניציפלית). הוראות להפרדת אשפה (שם ראינו לראשונה, שיש שלושה או ארבעה פחים בבית ולמדנו מה זה קומפוסט)  ועוד. כאי המרוחק שעות טיסה מכל יבשת אחרת בעל מגוון אקולוגי ייחודי ושברירי, חסכון במשאבים, מחזור והקטנת טביעת הרגל הסביבתית היא כורח. רק הכבשים מפריעות לאידיליה עם ניפוח אקטיבי של החור באוזון…

כך חוויתי את שלושת המעגלים של אחריות תאגידית: סביבה, קהילה וערך כלכלי. רק שלא ידעתי לקרוא להם בשמם.

איפה אפשר ללמוד עוד על אחריות תאגידית וקיימות?

אם בפעם הקודמת הצגתי את התפישה שלי לגבי אחריות תאגידית וקיימות, הפעם אני רוצה להצביע על כמה הגדרות ומקורות מידע קצת יותר פורמליים.

Corporate Social Responsibility בויקיפדיה. Sustainability בויקיפדיה. ההגדרה בויקיפדיה בעברית קצת אחרת: אחריות תאגידית בויקיפדיה עברית. קיימות בויקיפדיה בעברית.

כתבה על אחריות תאגידית בגלובס.

מעלה הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם במטרה לקדם סטנדרטים של ניהול אחראי ובר קיימא. מעלה ממומן על ידי החברות החברות בו ובין פעולותיו יש לציין את דירוג מעלה, המדרג עסקים לפי מידת מחוייבותם לקידום אחריות תאגידית על פי אמות מידה שנקבעו על ידי מומחים בתחומי האחריות התאגידית השונים וכן את מדד מעלה בבורסה: מדד המאגד את 20 החברות הנסחרות בבורסה של תל אביב המובילות בדירוג מעלה. כלי זה מאפשר למשקיע המצפוני להשקיע בחברות ששמו את האחריות התאגידית על האג'נדה שלהן. אגב, המדד עשה בחמש השנים האחרונות תשואה של כ-47%+ לעומת וב-12 החודשים האחרונים תשואה של כ-13%+. לשם השוואה, מדד ת"א 25 עשה בחמש השנים האחרונות תשואה של כ-60%+ וב-12 החודשים האחרונים 14.5%+. כך שמדד מעלה לא מציג בינתיים ביצועים עדיפים. גם מדד ת"א 100 מציג ביצועים עדיפים על מדד מעלה (55%+ ב-5 שנים ו-13.85%+ ב-12 החודשים האחרונים).

כמה בלוגים בעברית שמצאתי שימושיים בנושאי אחריות תאגידית וקיימות הם:

הבלוג של שירלי קנטור על אחריות תאגידית ושיווק חברתי. בלוג מקיף מעניין ומגוון.

הבלוג הירוק הוא בלוג ביקורתי המציג בצורה קצת מיסיונרית כל מיני אבסורדים בנושאי איכות הסביבה. הוא מעניין בשל דעותיו ה"חתרניות".

הבלוג של מנהל הסביבה ופיתוח בר קיימא במשרד הכלכלה, הוא בלוג "ממשלתי" מציג נושאי קיימות מזוית המחברת בין הרגולציה למגזר העיסקי.

הבלוג של חברת שטראוס, הוא בלוג מעניין באופן כללי, הוא מחולק לארבעה תחומים: חדשנות ויזמות, מומחים משתפים, תזונה מהנה וכמובן גם "אחריות תאגידית" . מעניין לראות כיצד רואה את נושא האחריות התאגידית אחת מחברות המזון הגדולות בישראל (ע"פ המחזור הגלובלי שלה היא גדולה יותר מתנובה) והסמן הימני בנושא אחריות תאגידית (לפחות ע"פ ציוניה בדירוג מעלה).

המסלול האקדמי של המכללה למנהל הקים את "המרכז לאחריות תאגידית"  במטרה לקדם את הידע ולהטמיע את האחריות התאגידית בעולם העיסקי הישראלי. כחלק מהמאמץ הקים המרכז בלוג אחריות תאגידית. בלוג פעיל ומגוון עם אורחים רבים.

ישנם עוד לא מעט אתרים ובלוגים בנושא קיימות ואחריות חברתית/תאגידית, אולם רובם לא מתעדכנים במיוחד בחודשים האחרונים ועל כן אמנע מלהזכירם.

אם נתקלת בבלוגים או מקורות מידע מעניינים בנושא קיימות ואחריות תאגידית, אשמח לקבל לינק בתגובות.

מה זה "אחריות תאגידית וקיימות"?

זו השאלה שאני נשאל הכי הרבה כאשר אני מספר מה אני עושה בטמפו.

אף כי אני מניח שלמי שהגיע עד הלום כנראה יש איזה מושג ירוק על הנושא, אנסה בכל זאת להסביר במילים שלי בקצרה:

אחריות תאגידית היא מכלול הפעולות שחברה (company) עושה על מנת להגדיל את הערך המשותף שהיא מייצרת לכלל מחזיקי העיניין שלה. מחזיקי עיניין הם כל הגורמים המושפעים מהחברה במישרין או בעקיפין: צרכנים, לקוחות, ספקים, עובדים, בעלים, אבל גם סביבה, קהילה, ממשל וכד'.

ערך משותף הוא נקודה חשובה. הערך צריך להיות משותף הן לחברה והן למחזיקי העיניין: כמו שאנו מצפים מאירגונים לא לנהוג בנצלנות אנוכית, צינית וקיצרת טווח של עובדים, משאבים, שותפים עסקיים, לקוחות, ספקים וסביבה על מנת להשיא את רווחיהם, כך לא הוגן לצפות מארגון לנהוג באופן שיסב לו הפסדים או שיפגע באופן מהותי בהכנסותיו ו/או ברווחיותו מבלי שהדבר יביא תועלת לארגון. תועלת יכולה להיות תרומה למוניטין או לתדמית, רווח בטווח הארוך, הקטנת הסיכון הפיננסי או העיסקי, שביעות רצון עובדים, שיפור השרידות של הארגון בטווח הארוך וכד'.

קיימות היא המילה העברית ל-sustainability. קיימות היא היכולת להמשיך להתקיים לאורך זמן בלתי מוגבל אם נמשיך לנהוג כפי שאנו נוהגים.

אם עסק או אדם יוציא יותר כסף ממה שהוא מכניס לאורך זמן, הרי שהוא מפסיד כסף. במוקדם או במאוחר יגמרו לו הכסף והאשראי והוא יוכרז כפושט רגל. התנהגות כזו בה ההוצאות גדולות מההכנסות לאורך זמן איננה בת קיימא. קיימות פיננסית, אם כן, היא מה שכל חברה עסקית שואפת להשיג, כלומר להרוויח.

אם אדם יוציא יותר קלוריות ממה שהוא אוכל/שותה לאורך זמן, הרי שהוא ירזה עד שבסופו של דבר הוא ימות. זו התנהגות שאיננה בת קיימא עבורו.

קיימות סביבתית, בוחנת את מכלול ההשפעה של יחיד או חברה על הסביבה. החל מצריכת משאבי טבע וכלה בפליטת גזים מזהמים, שפכים ופסולת והשפעתם על הסביבה. מטרת הקיימות הסביבתית היא לייעל את פעילותו של הארגון עד כדי כך שהשפעתו השלילית על הסביבה לאורך זמן תהיה אפסית.

באותו אופן אפשר להגדיר קיימות כלפי עובדים, כלפי צרכנים וכלפי כל מחזיק עיניין של הארגון. התנהגות לא מקיימת היא לא אחראית ולכן לא פעם מתייחסים לקיימות ולאחריות תאגידית כמונחים נרדפים.