זו השאלה שאני נשאל הכי הרבה כאשר אני מספר מה אני עושה בטמפו.
אף כי אני מניח שלמי שהגיע עד הלום כנראה יש איזה מושג ירוק על הנושא, אנסה בכל זאת להסביר במילים שלי בקצרה:
אחריות תאגידית היא מכלול הפעולות שחברה (company) עושה על מנת להגדיל את הערך המשותף שהיא מייצרת לכלל מחזיקי העיניין שלה. מחזיקי עיניין הם כל הגורמים המושפעים מהחברה במישרין או בעקיפין: צרכנים, לקוחות, ספקים, עובדים, בעלים, אבל גם סביבה, קהילה, ממשל וכד'.
ערך משותף הוא נקודה חשובה. הערך צריך להיות משותף הן לחברה והן למחזיקי העיניין: כמו שאנו מצפים מאירגונים לא לנהוג בנצלנות אנוכית, צינית וקיצרת טווח של עובדים, משאבים, שותפים עסקיים, לקוחות, ספקים וסביבה על מנת להשיא את רווחיהם, כך לא הוגן לצפות מארגון לנהוג באופן שיסב לו הפסדים או שיפגע באופן מהותי בהכנסותיו ו/או ברווחיותו מבלי שהדבר יביא תועלת לארגון. תועלת יכולה להיות תרומה למוניטין או לתדמית, רווח בטווח הארוך, הקטנת הסיכון הפיננסי או העיסקי, שביעות רצון עובדים, שיפור השרידות של הארגון בטווח הארוך וכד'.
קיימות היא המילה העברית ל-sustainability. קיימות היא היכולת להמשיך להתקיים לאורך זמן בלתי מוגבל אם נמשיך לנהוג כפי שאנו נוהגים.
אם עסק או אדם יוציא יותר כסף ממה שהוא מכניס לאורך זמן, הרי שהוא מפסיד כסף. במוקדם או במאוחר יגמרו לו הכסף והאשראי והוא יוכרז כפושט רגל. התנהגות כזו בה ההוצאות גדולות מההכנסות לאורך זמן איננה בת קיימא. קיימות פיננסית, אם כן, היא מה שכל חברה עסקית שואפת להשיג, כלומר להרוויח.
אם אדם יוציא יותר קלוריות ממה שהוא אוכל/שותה לאורך זמן, הרי שהוא ירזה עד שבסופו של דבר הוא ימות. זו התנהגות שאיננה בת קיימא עבורו.
קיימות סביבתית, בוחנת את מכלול ההשפעה של יחיד או חברה על הסביבה. החל מצריכת משאבי טבע וכלה בפליטת גזים מזהמים, שפכים ופסולת והשפעתם על הסביבה. מטרת הקיימות הסביבתית היא לייעל את פעילותו של הארגון עד כדי כך שהשפעתו השלילית על הסביבה לאורך זמן תהיה אפסית.
באותו אופן אפשר להגדיר קיימות כלפי עובדים, כלפי צרכנים וכלפי כל מחזיק עיניין של הארגון. התנהגות לא מקיימת היא לא אחראית ולכן לא פעם מתייחסים לקיימות ולאחריות תאגידית כמונחים נרדפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה