מיחזור בקבוקי פלסטיק

גם אתם ממחזרים? מקפידים לאסוף את כל בקבוקי ה-1.5 ליטר ששתיתם ולזרוק למיחזורית? גם אתם מודאגים מהשלכות זיהום האוקיינוסים בפסולת פלסטיק על האקולוגיה? עניתם כן? יופי. אז הנה עוד כמה שאלות:

האם חשבתם/ביררתם האם ולאיזה מוצר ממוחזר הפלסטיק שאתם משליכים למיחזורית? האם אי פעם העדפתם בקבוק משקה העשוי מפחות פלסטיק על פני מותג אחר שמשתמש ביותר פלסטיק לאותו נפח בקבוק? האם הייתם מוכנים לשלם יותר על בקבוק משקה שעשוי מ-50% חומר ממוחזר או יותר?

אז מה קורה לבקבוקים המושלכים למיחזורית? חלקם ממוחזר להיות סלסלות פלסטיק בהן אנו קונים את פירותינו. חלקם הופך לסיבים המשמשים את תעשיית הטקסטיל. חלקם מעובד ללוחות דמויי עץ המשמשים לבניית ריהוט גן ומתקנים בגני משחקים. הכל טוב ויפה אבל זה Downcycle ולא Recycle. כלומר מיחזור לדרגת פלסטיק נחותה יותר ממנו מייצרים מוצרים אחרים ולא מיחזור B2B.

מיחזור B2B – הוא מיחזור בקבוקי משקה חזרה להיות בקבוקי משקה. זו סגירת המעגל שיוצרת מיחזור אמיתי. בארץ זה לא נעשה בפלסטיק. באירופה לעומת זאת זה נעשה.  על הניסיון הנצבר בגרמניה, שוויץ ומדינות נוספות במיחזור בקבוקי PET חזרה לבקבוקי PET שמעתי בתערוכת הבראו בנובמבר. שיעור השימוש בחומר ממוחזר במדינות אלה הולך וגובר עם השנים ובמקרים מסויימים מגיע ל-70% ויותר. נייקד ג'וס של פפסיקו בארה"ב משתמש ב-100% חומר ממוחזר לבקבוקים שלו.

האתגרים העיקריים העומדים בפני מיחזור בקבוק חזרה לבקבוק הם:

1. רמת ניקיון החומר הממוחזר: פעם אחת טוהר החומר כלומר הפרדה מדוייקת בין צבעים וסוגי פלסטיק ופעם שניה ניקיון מחומרים וגופים זרים כמו שאריות חומרים שהיו בבקבוקים, שאריות תוויות ושאריות עצמים אחרים.

2. מראה החומר הממוחזר - באותה רמת שקיפות ובאותו גוון כמו חומר טהור (virgin PET בעגה המקצועית)

מעגל מיחזור בקבוק לבקבוק מורכב מ-5 חוליות (ר' תמונה מימין):

1. בקבוק PET

2. איסוף ומעיכה לבאלות (קוביות דחוסות של בקבוקים)

3. מיון, שטיפה וגריסה לפתיתי PET

4. שדרוג – התכה, טיהור, ויצירת פירורי PET טהור

5. יצירת מבחנות PET  מהפירורים לצורך ניפוח בקבוקים

בארץ יודעים לבצע ארבעה מתוך חמש החוליות שלעיל. חוליית ה"שדרוג" לא קיימת. שלב השדרוג הוא השלב שמאפשר לסגור את המעגל ולמחזר בקבוק חזרה להיות בקבוק, בלעדיו ה-PET אינו בדרגת מזון ואסור לשימוש כמיכל להחזקת משקה. תהליך השדרוג מייקר את החומר בכ-20%-25%. כשמחירי הנפט (ממנו מייצרים virgin PET) הם ברמה של 60$ לחבית, זה לא כלכלי. אם וכאשר מחיר הנפט יעלה לכ-100$ לחבית, ה-rPET יהיה אטרקטיבי כלכלית.

כדי שמיחזור B2B יתקיים ללא תלות במחירי הנפט, צריכה להיות דרישה צרכנית או רגולטורית שתצדיק את ההשקעה מבחינה כלכלית. מבחינה רגולטורית זה יכול להגיע בצורת מס על Virgin PET שיצדיק בחינת אלטרנטיבות או מאידך סיבסוד וסיוע במימון הקמת מפעל שידרוג PET על מנת להוזיל את עלותו ולאפשר לו להתחרות ב-Virgin PET.

BATMan בא מגרמניה לביקור

כשנכנסתי לתפקידי הנוכחי, ישבתי עם מהנדסי המפעל ו"אספתי" את כל הפרויקטים והפרקטיקות שהנהיגו בשנים האחרונות במטרה להתייעל מבחינה סביבתית (כלומר במטרה לנצל טוב יותר משאבים ולהפחית את ההשפעה השלילית על הסביבה). לרוב המוטיבציה לקידום פרויקטים אלה היתה השאיפה לחיסכון בעלויות או דרישות רגולציה. בהיותי הראשון בחברה שמתפקידו לקדם את נושאי הקיימות חיפשתי ממי ללמוד. שאלתי כיצד אפשר לדעת שהפתרון שהנהגנו הוא הטוב ביותר בנמצא או המתאים ביותר למפעל שלנו? אז למדתי את המושג BAT – Best Available Technique. הכוונה היא ליישום הפתרון הטוב ביותר שבנמצא לטיפול בבעיה. לרוב מדובר בטכנולוגיה מקובלת וזמינה להתמודדות עם נושא סביבתי כמו פליטת מזהמים לאוויר, טיפול בשפכים תעשייתיים, מיחזור וכד' שיישומה לא דורש הוצאה חריגה ולא מקובלת.

איך אפשר לדעת מה ה-BAT לכל נושא? האם מספיק להסתפק בדעתם המקצועית של הטכנולוגים והמהנדסים? האם הגישה ש"זו הדרך המומלצת על ידי היינקן/פפסיקו/פרנו" מספיקה? ומה אם יושב אחד כמוני בחברה תעשייתית שאין לה שותפים עסקיים גלובלים ענקיים כמו היינקן ופפסיקו?

בדיוק לשם כך אירופה, בהובלת הגרמנים, יצרה את מסמכי ה-BREF, ראשי תיבות של Bat REFerence. אוסף של מאות מסמכים המגדיר את הטכנולוגיה המיטבית לכל נושא בכל מגזר. בכדי שBAT יהפוך להיות סטנדרט ויהיה בעל השפעה מהותית חיובית על הסביבה, כדאי שכמה שיותר שחקנים מכמה שיותר מדינות יישמו אותו. יתרה מזאת, אירופה איננה משק סגור על כן, עליה לוודא שגם מדינות שכנות ומדינות המספקות לה חומרי גלם, מוצרים ושירותים, ממלאים אחר ה-BAT, על מנת להשיג את יעדי ההתייעלות הסביבתית שלה. לשם כך הקים ה-EC את פרויקט ה-Twinning – סוג של פרויקט מנטורינג בו מדינות מהאיחוד האירופאי חונכות מדינות שה-EU חפץ ביקרן בכדי לחלוק עמן ידע, מחקר וטכנולוגיות בנושאים שה-EU החליט להתמקד בהם.

המשרד להגנת הסביבה, מעוניין לעודד שימוש ב-BAT ולכן הצטרף לפרויקט ה-Twinning בנושא ישום BAT בתעשייה כדי ללמוד מהטובים ביותר בתחום. במסגרת הטווינינג הזה, הגיע השבוע יואכים ויטינג, מומחה גרמני שעמד בראש ועדות שכתבו את חלק ממסמכי ה-BAT בתחום המזון, המשקאות והחלב. לכבוד בואו ערכו אנשי המשרד סדנא עם יואכים למומחים, אנשי תעשייה, חברות מתחום המזון והמשקאות ושאר בעלי עניין.

הוא סיפר שכאשר יצאו ב"קול קורא" למדינות ה-EU השונות לחלוק עמן מידע ולמדוד נתונים בנושאי סביבה וטכנולוגיות מיטביות. עיקר החומר הגיע מחברות גרמניות מסודרות. כתוצאה מכך כ-80% ממסמכי ה-BREF נכתבו על ידי גרמנים ועל סמך ניסיון גרמני, שממילא פיתחו לא מעט מה-BAT המקובלים. התחום בו היה קיים הכי הרבה מידע והתקבל שיתוף הפעולה הפורה ביותר בתעשיית המזון הוא… שוק הבירה. במדינה בה יש בהערכה שמרנית למעלה מ-1,500 מבשלות, עם מורשת בירה בת מאות שנים, אין פלא ששיכללו את אומנות יצירת הבירה לכדי מדע מדוייק. שיתוף הפעולה המועיל הזה הושג בזכות איגודים מקצועיים של מבשלות שחולקים מידע ומשתפים פעולה מבחינה מחקרית על מנת להתייעל ולהשתכלל. בשווקים אחרים, תחרותיים פחות וריכוזיים יותר, החברות שומרות את ה-BAT שלהן קרוב לחזה כסוד מקצועי וכך בסופו של דבר התעשייה מפסידה ומתקדמת לאט יותר. המידע המופיע ב-BAT של תעשיית הבירה ובמסמכים הגרמניים נותן גם בנצ'מארק מועיל ליעילות מים, אנרגיה, קיטור ושאר היבטים תעשייתיים של תעשיית הבירה המאפשרים לכל מבשלה בעולם לבחון את עצמה ולהציב לעצמה יעדי שיפור, כולל הטכנולוגיה המיטבית להשיג את השיפור הזה.

אחד הלקחים המעניינים מהסיפור הזה הוא שתחרות רבת משתתפים מועילה בסופו של דבר לא רק לצרכן. היא מעודדת ענווה, שיתוף פעולה, חדשנות והשגת מטרות משותפות של העוסקים בתחום.